דיני העבודה בקנדה

דיני העבודה בקנדה מכונים לעיתים labour law או employment law. דיני העסקה עוסקים בדרך כלל ביחסי עבודה אישיים, בעוד שדיני העבודה כוללים לעיתים גם איגודים מקצועיים ומשא ומתן קיבוצי. רוב העובדים כפופים לחוקי המחוז או הטריטוריה שבהם הם עובדים. כללים פדרליים חלים על עובדים בענפים הנתונים לסמכות פדרלית, ולכן פעילות העסק של המעסיק עשויה לקבוע איזו מערכת חלה. תקני העסקה יוצרים הגנות בסיסיות במקום העבודה. הם עוסקים בנושאים כגון שכר, שעות עבודה, חופשות, חגים, ניהול רישומים וסיום העסקה, אך הכללים המדויקים משתנים ברחבי קנדה. הסכם העסקה בכתב יכול להסביר את התפקידים, השכר, ההטבות ואת האופן שבו ההעסקה עשויה להסתיים. תנאי חוזה בדרך כלל אינם יכולים לבטל הגנות מינימום שהחוק החל קובע כחובה. חוקי זכויות האדם אוסרים אפליה במקום העבודה על בסיס עילות מוגנות. מעסיקים עשויים להיות מחויבים גם לבצע התאמות לצרכים מוגנים של עובד, אלא אם ההתאמה תגרום לקושי בלתי סביר המוכר בחוק. חוקי בריאות ובטיחות תעסוקתית מחייבים מעסיקים ועובדים לסייע בשמירה על מקום עבודה בטוח. לעובדים יש בדרך כלל זכות לדעת על סיכונים, להשתתף באמצעי בטיחות ולטפל בעבודה מסוכנת באמצעות ההליך החל. עובדים המאוגדים באיגוד מיוצגים על ידי האיגוד. ההסכם הקיבוצי שלהם מסדיר תנאי עבודה רבים, וסכסוכים מתנהלים בדרך כלל בהליך תלונה ובוררות ולא בתביעה רגילה. סכסוך של עובד שאינו מאוגד עשוי להתחיל בתלונה פנימית, בתביעה לפי תקני העסקה, בהליך זכויות אדם, בתלונת בטיחות, במשא ומתן או בהליך בבית משפט. המסלול המתאים תלוי בבעיה ובמעמדו המשפטי של העובד. דיני העבודה הקנדיים מספקים הגנות מינימום ודרכים מסודרות ליישוב סכסוכים, אך סיווג העובד, תחום השיפוט, החוזים, ההסכמים הקיבוציים והמועדים עשויים לשנות את הסעד הזמין.