מסורות בקנדה

מסורת היא נוהג שחוזרים עליו משום שהוא נושא משמעות משותפת. המסורות הקנדיות נעות מחגים לאומיים וטקסים ציבוריים ועד פעילויות עונתיות, מצוות דתיות, ארוחות משפחתיות ומפגשים קהילתיים. המסורות של העמים הילידיים שונות בין האומות הראשונות (First Nations), האינואיטים (Inuit) והמטיסים (Métis). טקסים, סיפורים, שירים, ריקודים, מאכלים ופעילויות הקשורות לאדמה עשויים להתנהל לפי כללים קהילתיים, ואינם פתוחים אוטומטית לזרים. אירועים ציבוריים כוללים את יום קנדה, יום הזיכרון וחגיגות עירוניות או פרובינציאליות. אנשים עשויים לחגוג, להתבונן, למחות או לבחור שלא להשתתף, במיוחד כאשר לאירוע יש משמעות היסטורית מורכבת. חג ההודיה בקנדה מזוהה אצל משפחות רבות עם ארוחת סתיו, אך הוא אינו אוניברסלי. חג המולד וחג הפסחא בולטים מאוד, בעוד קהילות רבות מציינות לוחות שנה דתיים ותרבותיים אחרים. החורף מעצב מנהגים רבים, ובהם החלקה על הקרח, הוקי, פעילויות שלג, מפגשים חמים ופסטיבלים עונתיים. לאקלים האזורי יש חשיבות, ולכן מסורות בחוף הפסיפי, בערבות, בחוף האטלנטי ובצפון עשויות להיראות שונות מאוד. מסורות המזון כוללות מרכיבים מקומיים, מתכונים משפחתיים, מאכלים ילידיים, מאכלים אזוריים ומטבחים שהגיעו עם ההגירה. למאכל אחד יכולות להיות כמה היסטוריות, וגרסאות מסחריות עשויות להיות שונות מהנוהג הקהילתי. אירועי חיים כמו לידות, טקסי התבגרות, סיום לימודים, חתונות ולוויות מצוינים בדרכים רבות. משפחות משלבות לעיתים קרובות מרכיבים תרבותיים, דתיים, אזוריים ואישיים. מסורות משתנות כאשר קהילות משתנות. השתתפות מכבדת פירושה ללמוד את מטרת האירוע, לפעול לפי הנחיות המארחים ולהימנע מתחפושות או מחיקויים שהופכים זהות לבידור.