פשיעה בצרפת

פשיעה בצרפת מטופלת במסגרת מערכת משפט לאומית, אך השירות הראשון שאליו פונים תלוי בחלקו במקום ובנסיבות. ערים גדולות מטופלות בדרך כלל בידי המשטרה הלאומית (Police nationale), ולז׳נדרמריה הלאומית (Gendarmerie nationale) תפקיד מרכזי באזורים כפריים, ביישובים קטנים יותר ובנתיבי תחבורה. המשטרה הלאומית (Police nationale) והז׳נדרמריה הלאומית (Gendarmerie nationale) חוקרות עבירות, מגינות על הציבור, מקבלות תלונות ומגיבות לאירועים דחופים. משטרת עירונית (Police municipale) מקומית תומכת בעיקר בשמירת הסדר הציבורי ובהחלת כללים מקומיים, ואינה מחליפה את החוקרים הלאומיים או את בתי המשפט. תלונה רשמית על עבירה נקראת plainte. היא מתעדת טענה לצורך חקירה אפשרית, ויכול להגיש אותה נפגע או אדם אחר שמורשה לכך על פי דין. רישום אירוע (main courante) שונה מתלונה מסוג plainte. הוא מתעד עובדות שדווחו, אך בדרך כלל אינו משמש בקשה להעמדה לדין, אף שהרשויות עשויות לפעול אם המידע מצביע על סכנה חמורה או על עבירה. סיכונים יומיומיים נפוצים כוללים כייסות, גניבת תיקים, גניבת אופניים, פריצה, הונאות תשלום, התחזות והונאות מקוונות. תחבורה צפופה, אזורי תיירות, רובעי בילוי וחשבונות דיגיטליים שאינם מאובטחים היטב עלולים לספק הזדמנויות לעבריינים, אך פשיעה יכולה להתרחש בכל מקום. אלימות, עבירות מין, מעקב והטרדה, אלימות במשפחה, אפליה ואיומים מחייבים זהירות מיוחדת. על הנפגע לדאוג תחילה לביטחונו, לקבל עזרה רפואית בעת הצורך ולשמור הודעות, תצלומים, פרטי עדים או ראיות אחרות בלי להתעמת עם החשוד. לאחר דיווח, שוטרים או ז׳נדרמים עשויים לגבות עדויות וראיות ולהעביר את התיק לתובע הציבורי, המכונה procureur de la République. התובע מחליט כיצד התיק הפלילי יתקדם, ואילו בתי המשפט קובעים אשמה ועונשים אם התיק מגיע למשפט. נפגעים עשויים לקבל מידע, סיוע מעשי, הכוונה משפטית, הגנה או עזרה בהליכי פיצוי. עמותות ייעודיות ושירותים ציבוריים יכולים לסייע גם אם אדם אינו בטוח אם להגיש תלונה רשמית. מניעה מצמצמת הזדמנויות, אך לעולם אינה מעבירה את האשמה לנפגע. תאורה טובה, מנעולים מאובטחים, ערנות במקומות הומי אדם, בדיקה זהירה של מידע מקוון ותוכנית ברורה למקרי חירום הם אמצעי הגנה מועילים, בעוד שהרשויות הציבוריות נושאות באחריות לאכיפת החוק.