טבע בצרפת

בצרפת יש אזורי טבע מגוונים, מהרי האלפים והפירנאים ועד עמקי נהרות רחבים, יערות, אזורי ביצות, שטחים חקלאיים, איים וחופי האוקיינוס האטלנטי והים התיכון. המילה הצרפתית לטבע היא «la nature», ולמגוון הביולוגי קוראים «la biodiversité». בתי גידול מכילים קהילות הקשורות זו בזו של צמחים, בעלי חיים, פטריות ואורגניזמים זעירים, ולכן פגיעה בחלק אחד עלולה להשפיע על רבים אחרים. בצרפת יש כמה סוגים של אזורים מוגנים, המכונים «espaces protégés». פארקים לאומיים, שמורות טבע, אזורים ימיים מוגנים וסיווגים אחרים מציעים רמות הגנה שונות, ועשויים לאפשר פעילויות שונות. «Parc naturel régional» הוא פארק טבע אזורי המבוסס על שיתוף פעולה בין קהילות מיושבות. הוא שואף להגן על נופים ועל מורשת ובה בעת לתמוך בחקלאות מתאימה, בתיירות, במלאכות יד ובפיתוח מקומי. יערות יכולים להיות ציבוריים או פרטיים ולרוב מנוהלים למספר מטרות. הם עשויים לספק בתי גידול, עצים, אפשרויות פנאי, הגנה על מים, אגירת פחמן וצל, אף שלעתים מטרות אלה מתנגשות זו בזו. נהרות, בריכות, ביצות, דיונות ואזורי חוף הם בתי גידול יקרי ערך במיוחד. הם מסייעים לחיות בר לנוע ולהתרבות, אוגרים מים, מפחיתים חלק מהשפעות השיטפונות ומגינים על הקרקע, אך זיהום ובנייה עלולים לפגוע בהם. החקלאות עיצבה חלק ניכר מהכפר הצרפתי. שדות, גדרות חיות, מטעים, כרמים, שטחי מרעה ומבנים כפריים יכולים לתמוך במינים, ואילו שימוש אינטנסיבי בקרקע עלול לפשט בתי גידול ולהכביד על מקורות המים ועל הקרקע. אנשים נהנים מהטבע בין היתר בהליכה, ברכיבה על אופניים, בשחייה, בטיפוס, בדיג ובצפייה בחיות בר. גישה אינה מובטחת בכל מקום, משום שיש לכבד שבילים מסומנים, רכוש פרטי, הגבלות עונתיות, סכנת שריפות והגנה על בתי גידול. שמירת הטבע תורמת לנופים בריאים יותר ולמערכות אקולוגיות עמידות, אך מעמד מוגן אינו מסיר כל איום. שינויי אקלים, מינים פולשים, זיהום, בתי גידול מקוטעים ושימושים מתחרים בקרקע מחייבים שיתוף פעולה לאורך זמן.