יחסים בצרפת

יחסים בצרפת מושפעים מבחירה אישית, מרקע משפחתי, ממנהגים מקומיים ומאישיותו של כל אדם. אין דרך צרפתית אחת ליצור חברות, משפחה או זוגיות. חברות (amitié) היא קשר חברתי, וחבר או חברה (ami or amie) הם המונחים המקבילים בצרפתית. אנשים מתקרבים לעיתים קרובות דרך לימודים, עבודה, מועדונים, חיי שכונה, תחומי עניין משותפים, ארוחות והיכרות דרך חברים קיימים. ברכות מנומסות עוזרות להתחיל קשר חברתי בצורה חלקה. בהתאם לקשר ולמצב, אנשים עשויים להשתמש בלחיצת יד, בברכה מילולית או בנשיקות לחי (la bise), אך הגיוני לפעול לפי הצד השני, משום שהמנהגים ורמות הנוחות משתנים. השיחה יכולה להיות חיה וישירה, אך הפרטיות נותרת חשובה. הפנייה הרשמית בצרפתית (vous) שימושית עם זרים או במצבים של כבוד, ואילו הפנייה הבלתי-רשמית בצרפתית (tu) מסמנת בדרך כלל קרבה, אף שהגיל, תרבות מקום העבודה וההעדפה האישית משפיעים על הבחירה. בני זוג עשויים לצאת יחד, לחיות בחיים משותפים לא-רשמיים (concubinage), להתקשר בהסכם אזרחי לסולידריות, הידוע בשם PACS (pacte civil de solidarité), או להינשא. צורות אלה אינן זהות: קשר לא-רשמי הוא בעיקר חיים משותפים, ואילו ההסכם האזרחי והנישואים יוצרים זכויות וחובות רשמיות שונות. משפחות בצרפת לובשות צורות רבות, ובהן זוגות עם ילדים או בלי ילדים, משפחות חד-הוריות, משפחות משולבות, משפחות מאמצות ומשפחות עם הורים מאותו מין. קרובי משפחה עשויים לספק עזרה רגשית או מעשית, אך מבוגרים מקבלים בדרך כלל החלטות משלהם בנוגע לזוגיות ולחיי משק הבית. ארוחות משותפות, הזמנות, חגיגות והודעות קבועות מסייעות לעיתים קרובות לשמור על קשרים קרובים. הגעה עם מתנה קטנה כשמוזמנים עשויה להתקבל בחיוב, אך תשומת לב והתחשבות חשובות יותר ממחוות יקרות. יחסים בריאים תלויים בהסכמה, בכנות, בגבולות ובכבוד הדדי. חילוקי דעות הם דבר רגיל, אך איומים, שליטה, השפלה, בידוד או אלימות אינם חלק מקובל מאהבה, מחברות או מחיי משפחה. שפה, דת, מוגבלות, גיל, אזור וניסיון הגירה יכולים להשפיע על האופן שבו אנשים יוצרים קשר. שאילת שאלות בכבוד במקום הנחות מסייעת ליחסים להתפתח למרות ההבדלים האלה.