דת בצרפת

בצרפת מתקיימות דרכי חיים דתיות ולא־דתיות רבות. לנצרות הקתולית הייתה השפעה היסטורית רבה, לצד נוכחותם של האסלאם, הנצרות הפרוטסטנטית, היהדות, הבודהיזם, דתות אחרות והשקפות הומניסטיות או אתאיסטיות. חיים דתיים עשויים לכלול פולחן, תפילה, לימוד, מנהגי אוכל, לבוש, חגים, צדקה וטקסים משפחתיים. לא כל אדם המזדהה עם דת נוהג באותה דרך או מחזיק באותן דעות. חילוניות (laïcité) היא עיקרון מרכזי בצרפת הנוגע לרשות הציבורית ולדת. באופן כללי, על המדינה לשמור על ניטרליות כלפי דתות ובה בעת להגן על חופש המצפון במסגרת החוק. חילוניות אינה פירושה הפשוט שדת אסורה או שעליה להיעלם. יישומה תלוי בהקשר, והכללים החלים על רשויות ציבוריות אינם זהים בהכרח לכללים החלים בחיים הפרטיים. כנסיות, קתדרלות, בתי כנסת, מסגדים, מקדשים, בתי קברות ואתרי עלייה לרגל רבים הם גם מקומות דת פעילים וגם חלק ממורשת התרבות. מבקרים צריכים להבחין בין ביקור תיירותי לבין פולחן ולנהוג בכבוד. ההיסטוריה הדתית של צרפת כוללת סכסוכים, רדיפות, שחרור, הגירה ויחסים משתנים בין מוסדות למדינה. חוויות אלה מסייעות להבין מדוע אמונה, ניטרליות, זהות ונראות במרחב הציבורי מעוררות לעיתים ויכוחים עזים. חיים משותפים ביום־יום תלויים בחירות ובכבוד הדדי. אין לצמצם אדם להנחה בדבר דתו, ואין לנחש זהות דתית לפי שם, מראה, מוצא או לבוש. גם בתוך אותה אמונה המנהגים המקומיים עשויים להשתנות. הדרך הטובה ביותר להבין מנהג היא לשאול שאלה עניינית ומכבדת ולאפשר לאדם הנוגע בדבר לתאר את צרכיו.