מסורות בצרפת

מסורת היא נוהג שעובר מדור לדור, חוזר על עצמו או מתחדש במכוון. בצרפת, מסורות עשויות להשתייך למדינה, לאזור, לעיירה, לדת, למקצוע, לבית ספר או למשפחה מסוימת. החג הלאומי ב-14 ביולי מצוין בטקסים ציבוריים, במפגשים, במופעי זיקוקים ובאירועים מקומיים אחרים. הוא מחבר חגיגות בנות זמננו להיסטוריה ולסמלי הרפובליקה. מחזור השנה כולל גם את ראש השנה, פסחא, חג המולד, חופשות לימודים, אירועי קציר וחגיגות מקומיות לכבוד קדוש או פטרון. אנשים עשויים לציין אותם כאירועים דתיים, כמנהגים תרבותיים, כזמן משפחתי או לא לציין אותם כלל. אוכל נושא לעיתים מסורת. למשל, חולקים galette des rois בחורף, מכינים מאכלים אזוריים, קונים בשווקים או מתכנסים לארוחה משפחתית ארוכה. La rentrée היא החזרה לאחר חופשת הקיץ העיקרית, במיוחד לבית הספר ולעבודה. זו אינה חגיגה, אך היא משמשת נקודת התחלה חברתית חשובה בלוח השנה הצרפתי. מסורות אזוריות כוללות שפות, תלבושות, ריקודים, מוזיקה, ספורט, תהלוכות, מלאכות יד ומתכונים שונים. המסורות בברטאן, בקורסיקה, באלזס, בחבל הבסקים, בפרובאנס, בצרפת שמעבר לים ובאזורים אחרים אינן זהות זו לזו. חגיגות כפר, ירידים, אירועי מוזיקה, ארוחות שכונתיות ופעילויות של עמותות מסייעים לאנשים להיפגש במקום מגוריהם. חלק מהמנהגים עתיקים, ואחרים הומצאו לאחרונה וקהילות בחרו לחזור עליהם. מסורות יכולות ליצור תחושת שייכות, אך הן עשויות גם להדיר אנשים או להסתיר חילוקי דעות. מסורות בריאות מאפשרות לשאול שאלות, להשתתף מרצון, להסתגל ולכבד אמונות ונסיבות משפחתיות שונות.