ההיסטוריה של גרמניה

במשך תקופה ארוכה גרמניה לא הייתה מדינת לאום מאוחדת. באימפריה הרומית הקדושה התקיימו נסיכויות רבות, ערים ושטחים כנסייתיים, ולכל אחד מהם שלטון משלו. הרפורמציה במאה ה־16 שינתה את הדת, הפוליטיקה, החינוך וחיי היום־יום. הפיצול בין אזורים קתוליים לפרוטסטנטיים הותיר הבדלים אזוריים לאורך זמן. במאה ה־19 התחזקו תנועות לאומיות, התעשייה והערים. עם ייסוד הקיסרות הגרמנית בשנת 1871 קמה מדינת לאום גרמנית בהנהגת פרוסיה. מלחמת העולם הראשונה הביאה אלימות ומחסור והסתיימה בנפילת המלוכה. רפובליקת ויימאר שהוקמה אחריה הייתה הדמוקרטיה הפרלמנטרית הראשונה בכל גרמניה, אך סבלה ממשברים פוליטיים וכלכליים חמורים. בשנת 1933 הקימו הנאצים דיקטטורה. הם רדפו ורצחו מיליוני בני אדם, במיוחד בשואה, פתחו במלחמה תוקפנית והרסו את המבנים הדמוקרטיים ואת שלטון החוק. לאחר מלחמת העולם השנייה נכבשה גרמניה, ובשנת 1949 חולקה. במערב קמה הרפובליקה הפדרלית של גרמניה כדמוקרטיה פרלמנטרית, ובמזרח הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית כמדינה סוציאליסטית שהונהגה בידי מפלגת שלטון אחת. המהפכה השלווה בגרמניה המזרחית ונפילת חומת ברלין פתחו את הדרך לאיחוד מחדש. מאז 1990 גרמניה היא שוב מדינה אחת, אך חוויות החלוקה ותוצאותיה עדיין מורגשות בחלקן. כיום גרמניה רואה את עצמה כדמוקרטיה פדרלית וכחלק מאירופה. זיכרון הדיקטטורה, המלחמה והרדיפות מעצב את החינוך הפוליטי, את תרבות ההנצחה ואת ההגנה על כבוד האדם. היסטוריה ניכרת לא רק באירועים פוליטיים גדולים. מבנים, אנדרטאות, סיפורי משפחה, מנהגים אזוריים ומוזיאונים מראים כיצד אנשים חיו בתקופות שונות.