חיי משפחה בישראל

משפחה בישראל יכולה להתקיים במגוון מבנים: הורים וילדים, זוגות, משפחות חד־הוריות, משפחות משולבות, משפחות מורחבות ואנשים החיים באופן עצמאי אך שומרים על קשר הדוק עם קרוביהם. יש משפחות קטנות, ובאחרות כמה דורות מעורבים בחיי היום־יום. המונח העברי mishpacha פירושו משפחה. בערבית, usra מתייחסת לעיתים קרובות למשק הבית הקרוב, ואילו a'ila יכולה לציין את המשפחה הרחבה יותר, אם כי השימוש משתנה בשיחה היומיומית. סבים וסבתות, אחים ואחיות, בני דודים וקרובים אחרים עשויים לסייע בטיפול בילדים, לייעץ, להכין ארוחות, להסיע ולתמוך רגשית. במשפחות אחרות הקרובים גרים רחוק או כמעט אינם בקשר. מנהגים דתיים עשויים לעצב את שגרת המשפחה. שבת, חגי ישראל, רמדאן, חגיגות עיד, חגים נוצריים, תפילה, כללי תזונה ואירועים קהילתיים עשויים להשפיע על ארוחות, ביקורים, נסיעות ותקשורת. ילדים מקשרים לעיתים קרובות בין המשפחה לבין בתי ספר, שירותי בריאות, ספורט ורשתות הורים. ההורים והאפוטרופוסים נשארים אחראים לקבלת החלטות בטוחות ולהבנת הכללים של כל מוסד. התקשורת במשפחה עשויה להיות חמה, תכופה וישירה, אך אין סגנון אחד שמייצג את ישראל. הציפיות כלפי מבוגרים, עצמאות, נישואים, תפקידי מגדר וחובות טיפול משתנות בין משפחות ובין דורות. תמיכה בתוך המשפחה יכולה להיות בעלת ערך, אך אינה מבטלת את זכותו של אדם לבטיחות, לכבוד ולבחירה אישית. איומים, אלימות, שליטה חמורה ובידוד כפוי אינם חובות משפחתיות בריאות. משפחות המתמודדות עם פרידה, עומס בטיפול, מוגבלות, אבל או סכסוך יכולות לפנות לארגונים קהילתיים, לבתי ספר, לשירותי בריאות, לשירותים עירוניים או לאנשי מקצוע מוסמכים. נקודת הפנייה המתאימה תלויה בבעיה ובנסיבות המשפחה.