בחירות בארצות הברית

בארצות הברית מתקיימות בחירות ברמה הפדרלית, המדינתית והמקומית. בוחרים עשויים לבחור נשיא, חברי קונגרס, נבחרי מדינה, שופטים, מנהיגי ערים, חברי מועצות בתי ספר ונציגי ציבור אחרים. בחירות מקדימות מסייעות בדרך כלל למפלגה פוליטית לבחור את מועמדה לבחירות הכלליות שיתקיימו בהמשך. במדינות מסוימות מתקיימות בחירות מקדימות פתוחות, באחרות הן סגורות ובאחרות יש מערכות שונות. משמעותם של מונחים אלה תלויה בדיני הבחירות של המדינה. בחירות כלליות מכריעות בין מועמדים ממפלגות שונות או מועמדים עצמאיים. הן עשויות לכלול גם הצעות להצבעה, המאפשרות לבוחרים לאשר, לדחות או להביע עמדה בשאלה ציבורית לפי הכללים הנהוגים במדינה או ברשות המקומית המסוימת. לבחירות לנשיאות יש מבנה לאומי מיוחד. הבוחרים מצביעים למועמדים לנשיאות ולסגן הנשיא, בעוד שחבר האלקטורים (Electoral College) בוחר רשמית את הנשיא. מספר האלקטורים הקשור לכל מדינה נקבע בעיקר לפי הייצוג שלה בקונגרס. ממשלי המדינות ומשרדי הבחירות המקומיים אחראים במידה רבה לניהול הבחירות. משרדים אלה מנהלים רישומי בוחרים, קובעים מיקומי קלפיות, מכינים פתקי הצבעה, מכשירים עובדי קלפי, סופרים קולות ומפרסמים תוצאות רשמיות בהתאם לחוק החל. רישום בוחרים, כללי זיהוי, הצבעה מוקדמת, הצבעת נעדרים, הצבעה בדואר והליכים להחזרת פתקי הצבעה משתנים ברחבי ארצות הברית. על הבוחר לפעול לפי הכללים של המדינה והרשות המקומית שבה הוא רשום. ביום הבחירות או בתקופת ההצבעה המוקדמת, הבוחר מתייצב לבדיקה, מקבל פתק הצבעה או מסמן אותו ומגיש אותו בהליך המאושר. עובדי הבחירות מאמתים את הזכאות וסופרים פתקים תקינים, ורשויות הבחירות מטפלות בבדיקות, בספירות חוזרות או בערעורים הנדרשים. מפלגות פוליטיות, קמפיינים, קבוצות אזרחיות, עיתונאים ואזרחים יחידים מעבירים מידע על בחירות. לבוחרים כדאי להשוות יותר מתיאור ברור אחד של מועמד או הצעה ולהבחין בין טענת קמפיין לבין הוראת בחירות רשמית. בחירות מאפשרות לאנשים לבחור מנהיגים ולהשפיע על מדיניות ציבורית בדרך לא־אלימה. המגבלות שלהן כוללות השתתפות לא שוויונית, כללים מבלבלים, הוצאות קמפיין, מידע מטעה, מבחר מועמדים מוגבל והעובדה שבחירות יחידות אינן יכולות לפתור כל בעיה ציבורית.