דת בארצות הברית

בארצות הברית יש מסורות דתיות רבות וגם אנשים רבים שאינם דתיים. זהות דתית עשויה להיות קשורה לאמונה, למשפחה, לתרבות, לקהילה, למנהג אישי או לכמה מאלה יחד. קהילות נוצריות נפוצות ברחבי המדינה וכוללות זרמים רבים וכנסיות עצמאיות. קהילות אחרות כוללות בתי כנסת יהודיים, מסגדים מוסלמיים, מקדשים הינדואיים, מרכזים בודהיסטיים, גודוורות סיקיות, מסורות רוחניות ילידיות וקבוצות רבות נוספות. קהילה דתית מקומית היא קבוצה שנפגשת לתפילה, ללימוד, לטקסים, לעזרה הדדית ולפעילויות חברתיות. המנהגים המקומיים עשויים להיות שונים מאוד גם בין קהילות הנושאות אותו שם. החוק מגן על חופש הדת, וגם מגן על אנשים מפני כפייה לקיים דת. מוסדות ציבוריים, כגון בתי ספר ומשרדי ממשלה, אינם אמורים לכונן אמונה לאומית, אף שלדת יש נוכחות בדיון הציבורי ובחיים הפרטיים. חיים דתיים עשויים לכלול תפילה, מדיטציה, לימוד כתבי קודש, חגים, צום, מוזיקה, כללי תזונה, לבוש, פעילות צדקה וטקסים משפחתיים. יש אנשים שמקיימים את מנהגיהם בעיקר בבית או רק באירועים חשובים. קהילות דתיות מספקות לעיתים קרובות חברוּת, תמיכה בזמן מחלה או אבל, חינוך, ארוחות, טיפול בילדים ושירות התנדבותי. הן עשויות להיות גם מקום לדיון בערכים ובסוגיות חברתיות. הדת עשויה להשפיע על חגים, שמות, מנהגים משפחתיים, השקפות מוסריות וקשרים קהילתיים. אין להניח שאפשר לדעת מהי דתו של אדם לפי מראהו, לאומיותו או הרקע המשפחתי שלו. דו־קיום מכבד פירושו לשאול על מנהגים כשצריך, להגן על בחירות פרטיות ולאפשר מקום לאנשים דתיים ושאינם דתיים. כשמנהג משפיע על בית ספר, עבודה או שירות ציבורי, תקשורת ברורה עוזרת למנוע אי־הבנות.