פשיעה בקנדה

מערכת המשפט הפלילי בקנדה כוללת משטרה, תובעים, עורכי דין להגנה, בתי משפט, שירותי כליאה ותמיכה בנפגעי עבירה. לכל אחד מהם תפקיד נפרד, ודיווח למשטרה כשלעצמו אינו קובע אשמה. החוק הפלילי המרכזי הוא החוק הפדרלי Criminal Code (החוק הפלילי של קנדה), אם כי גם חוקים פדרליים אחרים מגדירים עבירות. הפרובינציות והטריטוריות מנהלות חלקים נרחבים ממערכת המשפט, ושירותי משטרה מקומיים, פרובינציאליים, ילידיים ופדרליים עשויים לפעול במקומות שונים. משטרת הרכובים המלכותית של קנדה מכונה בדרך כלל RCMP, או GRC בצרפתית. היא אחראית גם לשיטור פדרלי ומשמשת כשירות המשטרה המקומי או הפרובינציאלי בחוזה באזורים רבים, אך לא בכל קהילה. במקום שבו השירות זמין, יש להתקשר ל־911 במקרה של סכנה מיידית, אלימות חמורה, עבירה שמתרחשת כעת או איום דחוף על החיים. בדרך כלל מדווחים על אירועים מהעבר ועל חששות שאינם דחופים באמצעות ערוץ החירום של שירות המשטרה המתאים. לאחר קבלת דיווח, המשטרה עשויה לתעד מידע, להגן על אנשים, לאסוף ראיות, לשוחח עם עדים או להמשיך בחקירה. דיווח על עבירה אינו מבטיח מעצר או הגשת כתב אישום, משום שההחלטות תלויות בעובדות הזמינות ובסטנדרטים המשפטיים. תובעים מחליטים כיצד לקדם אישומים בשם הציבור, ואינם עורכי הדין האישיים של נפגעי העבירה. בתי המשפט בוחנים ראיות ומיישמים הגנות כגון חזקת החפות והזכות להליך הוגן. פשיעה עשויה לכלול אלימות, גניבה, גרימת נזק לרכוש, הטרדה, התעללות מצד בן או בת זוג, עבירות מין, מעשים ממניעי שנאה, פגיעה מקוונת, גניבת זהות והונאה. התנהגות מזיקה מסוימת עשויה להיות מטופלת גם בהליכים אזרחיים, תעסוקתיים, בית־ספריים, בתחום הדיור או בהליכים רגולטוריים. שירותים לנפגעי עבירה יכולים לספק מידע מעשי, תכנון בטיחות, תמיכה רגשית, הפניות וסיוע בהבנת הליך המשפט. תמיכה עשויה להיות זמינה גם כשאדם אינו בטוח אם לדווח למשטרה. אמצעי מניעה עשויים להפחית סיכון אך אינם מבטיחים בטיחות, והאחריות תמיד מוטלת על מי שמבצע את העבירה. הרגלים מועילים כוללים הגנה על מידע אישי, בדיקת בקשות חריגות, אבטחת רכוש והתרחקות ממצבים מאיימים כשאפשר. הגאוגרפיה של קנדה והסדרי השיטור המגוונים משפיעים על הנגישות לשירותים. בקהילות מרוחקות ייתכן שמספר השירותים המקומיים מוגבל או שזמני התגובה ארוכים יותר, ולכן על התושבים לברר אילו אפשרויות דיווח ותמיכה פועלות באזורם.