אסונות בקנדה

ניהול אסונות בקנדה הוא אחריות משותפת של משקי בית, קהילות, רשויות עירוניות, מחוזות או טריטוריות, ממשלות ילידיות והממשלה הפדרלית. הגוף שמוביל את הטיפול באירוע תלוי במקום שבו הוא מתרחש, בהיקפו ובהשפעותיו. כוחות החירום המקומיים מטפלים בדרך כלל בפעולות הראשונות. אם מצב החירום חורג מהיכולת המקומית, משאבים מחוזיים או טריטוריאליים עשויים לסייע במענה, ואפשר לבקש סיוע פדרלי לצרכים נרחבים יותר או ייחודיים. הסיכונים הנפוצים שונים ברחבי המדינה. שרפות יער ועשן, הצפות נהרות או חופים, סופות קרח, סופות שלגים, חום קיצוני, סופות טורנדו, הוריקנים, רעידות אדמה, מפולות והפסקות חשמל עלולים ליצור סכנות שונות. הוראת פינוי פירושה שעל אנשים לעזוב את האזור שנפגע בהתאם להנחיות. התרעת פינוי או אזהרה פירושה שעליהם להתכונן לעזיבה, ואילו הנחיות להישאר במבנה פירושן להישאר בפנים ולהפחית את החשיפה לסכנה שמחוץ לו. מידע לשעת חירום עשוי להגיע באמצעות התרעות לציבור, הרשויות המקומיות, הרדיו, מנהיגי קהילה או הודעות מדלת לדלת. החשמל, האינטרנט והרשתות הסלולריות עלולים לקרוס, ולכן אין להסתמך על אמצעי תקשורת יחיד. תוכנית חירום למשק הבית כוללת דרכי יציאה, מקומות מפגש, תקשורת, תחבורה, ילדים, חיות מחמד, תרופות וצורכי נגישות. עליה לכלול גם איש קשר מהימן שנמצא מחוץ לאזור שנפגע. ציוד לשעת חירום עוזר למשק הבית להסתדר כשחנויות, מים, חשמל, חימום, כבישים או שירותים שוטפים אינם זמינים. הציוד צריך להיות נייד דיו לפינוי, וניתן לאחסן בבית פריטים נוספים. ההתאוששות מתחילה לאחר שחלפה הסכנה המיידית. היא עשויה לכלול חזרה בטוחה, תיעוד נזקים, פנייה לחברת הביטוח, דיור זמני, תמיכה בריאותית, ניקוי וסיוע מצד ממשלות או ארגונים קהילתיים. אזהרות וסיוע ציבורי אינם יכולים להסיר כל סיכון. יש לפעול לפי ההנחיות המקומיות, להימנע מאזורים שהכניסה אליהם מוגבלת, ולעולם לא לחזור לאחר פינוי עד שהרשות האחראית קובעת שהדבר בטוח.