המדינה בצרפת

צרפת היא רפובליקה הכפופה לחוקה. המוטו הלאומי שלה הוא «חירות, שוויון, אחווה», ועקרון החילוניות (laïcité) מחייב מוסדות ציבוריים לשמור על ניטרליות כלפי דתות ובה בעת להגן על חופש האמונה. נשיא הרפובליקה הוא ראש המדינה. הנשיא מייצג את צרפת, ממנה את ראש הממשלה, נושא באחריות חשובה לענייני חוץ והגנה ותורם להמשך תפקודם של מוסדות הציבור. ראש הממשלה עומד בראש הממשלה. השרים מנהלים תחומים כגון חינוך, בריאות, כספים, משפטים, ביטחון והגנת הסביבה, ואילו המינהל הציבורי מיישם חוקים ומדיניות בפועל. הפרלמנט מחוקק ומפקח על הממשלה. יש בו שני בתים: האספה הלאומית, «Assemblée nationale», שחבריה נבחרים ישירות, והסנאט, «Sénat», שחבריו נבחרים בשיטת בחירות עקיפה המייצגת קהילות טריטוריאליות. לנשיא ולממשלה עשוי להיות כוח פוליטי רב, אך הם אינם פועלים ללא גבולות. הפרלמנט, בתי המשפט העצמאיים, המועצה החוקתית, הבחירות, הביקורת הציבורית והמחויבויות האירופיות מגבילים כולם את סמכותה של הרשות הציבורית. בצרפת יש כמה דרגות של שלטון טריטוריאלי, במיוחד קומונות, מחוזות ואזורים. המועצות הנבחרות שלהן מטפלות בתחומי אחריות מקומיים, בעוד ראש עיר מוביל את הקומונה וגם ממלא תפקידים מסוימים מטעם המדינה. צרפת ריכוזית יותר ממדינות פדרליות רבות. נציג המדינה, «préfet», מייצג את המדינה הלאומית במחוז או באזור, ואילו הביזור מעניק לרשויות הטריטוריאליות גופים נבחרים משלהן וסמכויות מוגדרות. הרפובליקה הצרפתית כוללת את צרפת המטרופולינית ואת צרפת שמעבר לים. המחוזות והאזורים שמעבר לים פועלים בדרך כלל בדומה למערכת הצרפתית הרגילה, בעוד שלקהילות אחרות שמעבר לים יש סמכויות והסדרים ייחודיים. אנשים באים במגע עם המדינה דרך בתי ספר, מסים, הגנה סוציאלית, שיטור, בתי משפט, מסמכי זהות, שירותים ציבוריים ומינהל מקומי. אזרחים יכולים להשפיע עליה באמצעות בחירות, עמותות, איגודי עובדים, עצומות, דיון ציבורי, הפגנות ופנייה ישירה לנציגים נבחרים.