הסביבה בגרמניה

הסביבה היא כל מה שמקיף בני אדם ויצורים חיים אחרים. היא כוללת מרכיבים טבעיים כמו יערות, נהרות, קרקעות ואוויר, אך גם מקומות בנויים כמו ערים, כבישים ואזורי תעשייה. בגרמניה הגנת הסביבה מאורגנת בכמה רמות. הממשלה הפדרלית, המדינות והרשויות המקומיות חולקות ביניהן את המשימות, בעוד הרשויות מיישמות כללים, מפקחות על מתקנים ובוחנות נתונים סביבתיים. שמירת הטבע מתמקדת במיוחד במינים, בנופים ובבתי גידול. אזורים מוגנים, ביוטופים ואמצעים לטיפוח הנוף נועדו לשמר בעלי חיים וצמחים נדירים וכן מערכות אקולוגיות חשובות. הגנת האקלים נועדה להפחית את פליטת הגזים המזיקים לאקלים. תחומים חשובים הם אנרגיה, מבנים, תחבורה, תעשייה וחקלאות. המעבר לאנרגיות מתחדשות מכונה לעיתים קרובות Energiewende. ניהול הפסולת מבוסס על העיקרון שיש להימנע תחילה מיצירת פסולת, לאחר מכן להשתמש בה שוב או למחזר אותה, ורק לבסוף לסלק אותה. לכן משקי בית מפרידים, בין היתר, נייר, זכוכית, פסולת אורגנית, אריזות ופסולת שיורית בהתאם לכללים המקומיים. הגנת המים, האוויר והקרקע מגבילה חדירה של חומרים מזיקים ומעודדת שימוש חסכוני במשאבים טבעיים. מתקני טיהור שפכים, ניקוי גזי פליטה, שיטות ייצור נקיות ובקרות הם מרכיבים אופייניים של מערכת זו. צרכנים יכולים להשפיע על הסביבה באמצעות החלטותיהם. מוצרים עמידים, תיקונים, צריכת אנרגיה נמוכה, פחות פסולת ודרכי נסיעה ידידותיות לסביבה מפחיתים לעיתים קרובות את צריכת חומרי הגלם. הגנת הסביבה יוצרת הזדמנויות לבריאות, למקומות נעימים למגורים, לחידושים טכנולוגיים ולמקומות עבודה בני-קיימא. עם זאת, יש לה גם מגבלות, משום שאמצעים כאלה דורשים כסף, שטחים, זמן ותיאום חברתי, ולעיתים מטרות שונות מתנגשות זו בזו.