הטבע בגרמניה

הטבע בגרמניה כולל יצורים חיים, נופים ורכיבים דוממים כגון מים, קרקע, אוויר וסלעים. הם יוצרים יחד מערכות אקולוגיות מקושרות, וכל שינוי בהן עלול לגרור השלכות נוספות. בגרמניה יש אזורי טבע מגוונים. הם כוללים את חופי הים הצפוני והים הבלטי, מישור צפון גרמניה, נהרות ואגמים, רכסי הרים בינוניים, יערות, נופי תרבות פתוחים, את מרגלות האלפים ואת האלפים. חלק גדול מהנוף הנראה לעין עוצב בידי בני אדם לאורך מאות שנים. שדות, כרי דשא, שטחי מרעה, יערות מנוהלים, סוללות הגנה ויישובים הם לכן נופי תרבות, אך הם עדיין יכולים להכיל בתי גידול בעלי ערך. יערות אוגרים מים ופחמן, מגינים על הקרקע ומספקים מזון ומחסה למינים רבים. נהרות, ביצות, שטחי הצפה, אגמים ואזורי חוף חשובים גם הם, משום שהם אוגרים מים, מסננים חומרים ותומכים בקהילות ייחודיות של יצורים חיים. מגוון המינים נקרא גם מגוון ביולוגי (Biodiversität). הוא כולל את מגוון מיני בעלי החיים והצמחים, את השונות בתוך כל מין ואת מגוון בתי הגידול. בגרמניה האחריות להגנת הטבע מתחלקת בין כמה רמות. הממשל הפדרלי, מדינות המחוז, מחוזות, ערים ורשויות מקומיות ממלאים תפקידים שונים, ואילו עמותות, בעלי קרקעות, חקלאות, יערנות ומתנדבים מסייעים בעבודת השטח. צורות הגנה מוכרות כוללות שמורות טבע, פארקים לאומיים, שמורות ביוספריות ופארקי טבע. לכל אחת מהן מטרות שונות, ולכן הכללים והשימושים המותרים משתנים מאזור לאזור. הטבע מספק מים נקיים, קרקעות פוריות, מזון, חומרי גלם, קירור והגנה מפני חלק מסכנות הטבע. במקביל, הוא נתון ללחצים בשל תפיסת שטחים, קיטוע בתי גידול, זיהום, ניצול אינטנסיבי, מינים פולשים ושינוי האקלים. הגנה טובה על הטבע משלבת אזורי ליבה מוגנים, שטחים המעובדים קרוב ככל האפשר לטבע ומסדרונות המאפשרים מעבר לצמחים ולבעלי חיים. גינות, פארקים, שולי דרכים, גדות מקווי מים ושטחים חקלאיים יכולים גם הם להתחבר לרשת רחבה יותר של בתי גידול.