גרמנית תקנית משמשת בגרמניה כשפה משותפת בבתי ספר, במינהל, בתקשורת ובתקשורת בין אזורים. בשפה המדוברת מכנים אותה לעיתים קרובות גרמנית עילית. אנשים רבים מדברים בחיי היום־יום במבטא אזורי או בניב. בין היתר, קיימים דפוסים בוואריים, אלמניים, פרנקוניים, סקסוניים, גרמניים תחתיים ורייניים, עם הבדלים מקומיים רבים. גרמניה מגינה על שפות אזוריות ושפות מיעוט שהתפתחו בה לאורך ההיסטוריה. אלה כוללות, בין היתר, דנית, פריזית, סורבית, רומאני וגרמנית תחתית בהקשרים המקומיים הרלוונטיים. שפת הסימנים הגרמנית היא שפה חזותית עצמאית בעלת דקדוק משלה. היא אינה פשוט גרמנית מדוברת המיוצגת באמצעות הידיים. הגירה וקשרים בינלאומיים מביאים שפות רבות נוספות למשפחות, לבתי ספר, לעסקים ולשכונות. ריבוי שפות עשוי להעשיר תקשורת, למידה וחילופי תרבות. הגרמנית המדוברת והכתובה שונות לעיתים קרובות. במכתבים רשמיים מצפים לניסוחים מלאים ומנומסים, ואילו שיחות והודעות בדרך כלל פחות רשמיות. צורות הפנייה נושאות משמעות חברתית. בדרך כלל, הפנייה Sie יוצרת מרחק מנומס, ואילו הפנייה du מבטאת קרבה או סביבה לא־רשמית; עם זאת, ההרגלים משתנים מקבוצה לקבוצה. לימוד גרמנית כולל הקשבה, דיבור, קריאה וכתיבה. שימוש קבוע בשפה בחיי היום־יום חשוב בדרך כלל יותר מדקדוק נטול טעויות כבר מההתחלה. שפה ברורה מקלה על השתתפות. משפטים קצרים, הסברים למילים מקצועיות, תרגומים, כתוביות ותרגום לשפת הסימנים יכולים להפחית חסמים שונים.
השפה בגרמניה
גרמנית היא שפת היום־יום המשותפת והחשובה ביותר בגרמניה, אך המדינה מגוונת מבחינה לשונית. משתמשים בה בגרמנית תקנית, בניבים אזוריים, בשפות מיעוט, בשפת הסימנים הגרמנית ובשפות משפחתיות רבות.
VivAVia can make mistakes. Check important information.