מסורות בגרמניה

מסורת היא מנהג או רעיון שעובר מדור לדור במשך תקופה ארוכה. היא יכולה להיות שייכת למשפחה, למקום, לדת, לאגודה או לאזור שלם. מהלך השנה מעצב מנהגים רבים. בתקופת הציפייה לחג המולד ובחג המולד, בחג הפסחא, בחג ההודיה על היבול, בחגיגות השנה החדשה ובימי זיכרון מקומיים מציינים אירועים שונים, אך לא כולם חוגגים אותם באותו אופן. קרנבל, פאסטנאכט ופאשינג הם שמות למנהגי חג דומים, אך יש ביניהם הבדלים אזוריים ניכרים. בהתאם למקום, הם כוללים תהלוכות, תחפושות, מפגשים חגיגיים וקריאות מיוחדות. פסטיבלים עממיים, חגיגות אגודות הקליעה למטרה, חגיגות חנוכת כנסייה וירידים משלבים בידור עם סיפורים מקומיים. לעיתים קרובות משתפים פעולה אגודות, רשויות מקומיות, מפעילי מתקני יריד, קבוצות מוזיקה ומתנדבים. אוכל ושתייה הם נשאים חשובים של מסורות. מאפים אזוריים, מנות חג וארוחות משותפות יוצרים זיכרונות, אך גם משתנים בעקבות אורחות חיים והשפעות חדשות. אגודות משמרות מנהגים רבים בתחומי המוזיקה, הספורט, הלבוש המסורתי, אגודות הקליעה למטרה, תרבות הגינון והעזרה בהתנדבות. בו בזמן הן מאפשרות לחברים חדשים להכיר מסורות מקומיות ולעצב אותן. מסורות אינן קבועות לעד. חלקן נעלמות, אחרות זוכות לתחייה, ואחרות נבחנות באופן ביקורתי בשל הדרה, אלימות או תפיסות בעייתיות של ההיסטוריה. גם חגים ומנהגים חדשים יותר שייכים לחיי היום־יום בגרמניה. הגירה, שותפויות בין ערים, תרבות צעירה ואמצעי תקשורת בינלאומיים מרחיבים את לוח החגים המשותף. ההשתתפות היא בדרך כלל בחירה אישית. כבוד פירושו לשאול את המארחים על המשמעות ועל כללי ההתנהגות, לכבד את הגבולות של אחרים ולא ללחוץ על איש להשתתף.