המדינה בגרמניה

שמה הרשמי של גרמניה הוא הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. היא דמוקרטיה פרלמנטרית, מדינת חוק, מדינת רווחה ומדינה פדרלית. חוק היסוד הוא הבסיס לסדר המדיני. המדינה יוצרת כללים מחייבים ונוטלת על עצמה משימות משותפות. בין היתר, אלה כוללות בטיחות הציבור, בתי משפט, בתי ספר, ביטחון סוציאלי, דרכי תחבורה והגנה על משאבי הטבע. רמת הסמכות האחראית תלויה במשימה המסוימת. הממשל הפדרלי מסדיר עניינים בעלי חשיבות לכל גרמניה. למדינות יש חוקות, פרלמנטים וממשלות משלהן. ערים, רשויות מקומיות ומחוזות מטפלים במשימות מקומיות רבות, אך מבחינה משפטית הם חלק מהמדינות. סמכות המדינה מחולקת. הפרלמנטים מחוקקים חוקים, הממשלות והרשויות מבצעות אותם, ובתי משפט עצמאיים מכריעים בסכסוכים. הפרדת רשויות זו נועדה למנוע ניצול לרעה של כוח. הבונדסטאג הוא הפרלמנט הפדרלי שנבחר בידי העם. הבונדסראט משתתף בחקיקה ומייצג בכך את המדינות. הממשלה הפדרלית מובילה את מדיניות הממשל הפדרלי, ואילו נשיא גרמניה ממלא בעיקר תפקידים ייצוגיים וחוקתיים. גרמניה היא מדינת חוק. רשויות חייבות לפעול לפי החוק, בתי משפט מפקחים על החלטות שלטוניות, ואנשים שנפגעו יכולים לערער באמצעים המשפטיים שנקבעו. איש אינו רשאי להחליט בעניינו של אדם אחר רק לפי גחמה אישית של בעל תפקיד. זכויות היסוד מגינות על חירות, שוויון וכבוד האדם. הן מחייבות את רשויות המדינה ומגינות על אנשים, למשל, בעת הבעת דעה, קיום אמונה, התכנסות ועיצוב חייהם האישיים. אפשר להגביל חירויות מסוימות באמצעות חוקים כלליים, אם יש צורך להגן גם על זכויות של אחרים או על אינטרסים ציבוריים חשובים. מדינת הרווחה אמורה לסייע לאנשים להתמודד עם סיכונים בסיסיים בחיים ולאפשר השתתפות בחברה. במקביל, המדינה מממנת את עצמה בעיקר באמצעות מסים ותשלומים ציבוריים אחרים. לכן יכולתה מוגבלת על ידי חוקים, משאבים זמינים וסדרי עדיפויות שנקבעו באופן דמוקרטי. המדינה הגרמנית אינה מורכבת רק מרשויות ומבחירות. אנשים יכולים להשתתף באמצעות מפלגות, אגודות, יוזמות אזרחיות, ארגוני אינטרסים ודיון ציבורי. השתתפות זו פותחת אפשרויות, אך גם מחייבת לכבד זכויות יסוד, כללים דמוקרטיים ודעות שונות.