שפות בממלכה המאוחדת

אנגלית היא השפה המשותפת העיקרית בחלקים נרחבים של הממלכה המאוחדת, אך יש לה מבטאים וניבים רבים. אוצר המילים, ההגייה, הקצב והדקדוק יכולים להשתנות במידה ניכרת גם במרחקים קצרים. ולשית היא שפה חיה המשמשת בבתים, בחינוך, בתרבות, בחיים הציבוריים ובתקשורת, במיוחד בוויילס. לגאלית הסקוטית, לאירית ולסקוטית יש היסטוריות, צורות וקהילות שונות, ואין להתייחס אליהן כאל גרסאות של שפה אחת. שפת הסימנים הבריטית, המכונה בדרך כלל BSL, היא שפה חזותית בעלת דקדוק משלה. היא אינה רק אנגלית מדוברת המובעת בידיים, והיא מרכזית בחייהם של אנשים חירשים וקהילות חירשים רבות. ההגירה הוסיפה לחיי היום־יום שפות רבות של קהילות. משפחות רב־לשוניות, חנויות, בתי ספר, מקומות עבודה, קבוצות תרבות ומקומות תפילה הם חלק רגיל מהחיים בעיירות ובערים. אנגלית בריטית משתמשת לעיתים קרובות בבקשות עקיפות, בלשון המעטה, בהומור ובביטויים מקומיים. ביטוי מנומס עשוי לרמוז על אי־הסכמה או על דחיפות, ולכן למידת השפה מועילה תשומת לב לטון ולמצב. מבטא אינו מדד לאינטליגנציה, להשכלה או לאמינות. אנשים עשויים לשמור על מבטא מקומי, לשנות את אופן הדיבור שלהם בין מצבים, או להשתמש בכמה שפות, בלי שאחת מהבחירות האלה תהיה פחות לגיטימית. תקשורת ברורה עשויה לדרוש מילים פשוטות, חזרה על הדברים, כתיבה, תרגום, תרגום בעל־פה, כתוביות או תמיכה בשפת סימנים. דיבור בקול רם יותר אינו פותר מחסום שפה, אלא אם עוצמת השמיעה היא הבעיה בפועל. שפה מעניקה הזדמנויות, תחושת שייכות וגישה לשירותים, אך היא עלולה גם להפוך למקור להדרה. כבוד גדל כשמכבדים שפות מקומיות ובו בזמן מסייעים לכולם להבין מידע חיוני.