דת בממלכה המאוחדת

הממלכה המאוחדת מגוונת מבחינה דתית, ורבים מתושביה אינם דתיים. תווית יכולה לתאר אמונה, רקע משפחתי, קהילה, תרבות, מנהג קבוע או כמה מאלה יחד. לנצרות הייתה השפעה רבה על מוסדות, חגים, מבנים וחיים ציבוריים. לכנסיית אנגליה יש מעמד חוקתי ממוסד באנגליה, ואילו בסקוטלנד קיים הסדר אחר הנוגע לכנסייה הלאומית, ולשאר האומות היסטוריות משלהן. קהילות מוסלמיות, הינדואיות, סיקיות, יהודיות, בודהיסטיות ואחרות הן חלק מבוסס בחברה. הגירה, המרת דת, משפחות בין־דתיות ושינויים בין־דוריים הפכו את החיים הדתיים למגוונים גם בתוך הקהילות. מקומות פולחן כוללים כנסיות, מסגדים, מנדירים, גורדווארות, בתי כנסת, מקדשים, בתי התכנסות ומרחבים המשמשים קבוצות קטנות יותר. הם עשויים לתמוך בפולחן, בחינוך, באספקת מזון, בצדקה, בחברות ובארגון קהילתי. לוחות השנה הדתיים עשויים להשפיע על ארוחות, לבוש, תפילה, צום, מנוחה וחגיגות משפחתיות. המשמעות ורמת ההקפדה משתנות, ולכן עדיף לשאול אדם ולא להסיק על מנהגיו ממראהו. אנשים מצפים בדרך כלל לחופש להחזיק באמונה דתית, לשנותה, לבטא אותה או לדחות אותה. הכבוד לאמונה מתקיים לצד כללים המגינים על זכויותיהם של אחרים ולצד הדרישות הרגילות של בתי ספר, מקומות עבודה ושירותים ציבוריים. יוזמות בין־דתיות ופרויקטים קהילתיים חילוניים יכולים להפגיש אנשים סביב צרכים משותפים. עם זאת, מתחים עלולים להתעורר עקב דעות קדומות, אפליה, סכסוכים פוליטיים או אי־הבנות בתוך קבוצות וביניהן. דו־קיום טוב אינו מחייב הסכמה בענייני דת. הוא מצריך סקרנות מכבדת, יחס שוויוני, גבולות ברורים ומרחב לאנשים לתאר את אמונותיהם שלהם.