בחירות בקנדה

בקנדה מתקיימות בחירות נפרדות לרמות ממשל שונות. בבחירות פדרליות נבחרים חברי בית הנבחרים (House of Commons), בבחירות בפרובינציות ובטריטוריות נבחרים חברי בתי המחוקקים שלהן, ובבחירות עירוניות נבחרים בעלי תפקידים מקומיים בהתאם לכללים המקומיים. בקנדה אין פתק הצבעה יחיד שבאמצעותו נבחרים נציגים לכל רמות הממשל יחד. לכל בחירות יש רשות מנהלת, רשימת בוחרים, מועמדים, מחוזות בחירה, הסדרי זיהוי ושיטות הצבעה משלה. בבחירות פדרליות המדינה מחולקת למחוזות בחירה. הבוחרים בוחרים מועמד מקומי, והמועמד שמקבל את מספר הקולות הגדול ביותר במחוז מנצח לפי שיטת המועמד המוביל (first-past-the-post). הבוחרים אינם בוחרים ישירות את ראש הממשלה הפדרלי. ראש הממשלה הוא בדרך כלל המנהיג שיכול לזכות באמון בית הנבחרים לאחר שהחברים שנבחרו תופסים את מקומותיהם. מפלגות פוליטיות ממנות מועמדים רבים, מפרסמות מצעים ומנהלות מסעות בחירות כדי לזכות בתמיכה. גם מועמדים עצמאיים רשאים להתמודד, והמפלגה שזוכה במספר המושבים הגדול ביותר אינה תמיד מקבלת את רוב הקולות שהוצבעו ברחבי המדינה. ההצבעה חשאית, ומינהל הבחירות נועד להיות בלתי תלוי מבחינה פוליטית. רשות הבחירות של קנדה (Elections Canada) מנהלת את הבחירות הפדרליות, ואילו הבחירות בפרובינציות, בטריטוריות ובעיריות מנוהלות בידי הרשויות המתאימות להן. ההצבעה כוללת בדרך כלל קלפיות ביום הבחירות ואפשרויות הצבעה מוקדמת, ובכפוף לכללים החלים זמינות גם שיטות נוספות. על הבוחר לפעול לפי התהליך הנכון לביסוס זהותו, כתובתו, זכאותו ומחוז הבחירה שלו. מסעות בחירות כוללים דיון ציבורי, פעילות שטח מקומית, פרסום, גיוס כספים ופעילות מתנדבים. הכללים נועדו לתמוך בתחרות הוגנת ובשקיפות, אך כסף, תשומת לב, מידע כוזב והשתתפות לא שוויונית נותרים מגבלות מעשיות. בחירות מאפשרות חילופי שלטון שלווים ונותנות לבוחרים אפשרות לתגמל נציגים, להחליפם או להפעיל עליהם לחץ. הן רק חלק אחד מהדמוקרטיה, משום שביקורת ציבורית והשתתפות נמשכות גם בין תקופות הבחירות.