המדינה בקנדה

קנדה היא מדינה פדרלית ריבונית המאורגנת מכוח חוקה. מוסדותיה פועלים באמצעות דמוקרטיה פרלמנטרית, מונרכיה חוקתית, שלטון החוק וכיבוד זכויות המוגנות בחוקה. הכתר (Crown) מייצג את הסמכות המשפטית המתמשכת של המדינה. המלך הוא ראש המדינה של קנדה, אך ממשלות נבחרות מקבלות בדרך כלל את ההחלטות הפוליטיות, בעוד המושל הכללי (governor general) וסגני המושל המחוזיים (provincial lieutenant governors) ממלאים את רוב תפקידי הכתר. החוקה מחלקת את הסמכות הציבורית בין הרמה הפדרלית לבין המחוזות. הממשלה הפדרלית פועלת בתחומים שהוקצו לה, ואילו המחוזות שולטים בתחומים מרכזיים אחרים, ובהם שירותים רבים שאנשים משתמשים בהם בחיי היומיום. לשלושת הטריטוריות יש ממשלות נבחרות, אך סמכותן התפתחה באמצעות החוק הפדרלי והעברת תחומי אחריות. לכן מעמדן החוקתי שונה מזה של המחוזות, אף שהן מספקות שירותים רבים הדומים לשירותי המחוזות. רשויות מקומיות, ובהן ערים ועיירות, מוקמות במסגרת מערכות מחוזיות או טריטוריאליות. בדרך כלל הן מנהלות עניינים מקומיים כגון רחובות, שימושי קרקע, מתקנים מקומיים וכן שירותי חירום או שירותים קהילתיים מסוימים. בתי מחוקקים מחוקקים חוקים, ממשלות ביצועיות מנהלות אותם, ובתי משפט עצמאיים מפרשים ומיישמים אותם. בתי המשפט יכולים לבחון פעולות ממשלתיות ולקבוע אם חוקים תואמים את החוקה. המינהל הציבורי כולל מחלקות, סוכנויות, גופי רגולציה, מועצות ועובדי שירות ציבורי. גופים אלה הופכים חוקים ותקציבים לתוכניות, החלטות, רשומות, היתרים, הטבות, בדיקות ושירותים ציבוריים. לאומות ראשונות (First Nations), לאינואיטים (Inuit) ולעמי מטיס (Métis) יש זכויות חוקתיות מובחנות ויחסים פוליטיים ייחודיים. ממשל ילידי יכול לנבוע מסמכות מובנית, מאמנות, מחקיקה, מכללי קהילה או מהסדרי ממשל עצמי, ולכן אין מודל יחיד המתאר כל קהילה. המדינה הקנדית מציעה קבלת החלטות בדרכי שלום, שירותים ציבוריים, הגנה על זכויות ודרכים לערער על פעולות רשמיות. חלוקת האחריות שלה עלולה גם לגרום לעיכובים או לבלבול, והגישה לשירותים וליכולת להשפיע אינה שווה בכל מקום.