הגנת הצרכן בממלכה המאוחדת

הגנת הצרכן חלה כאשר אדם קונה בעיקר לשימוש אישי מעוסק. מכירה פרטית בין שני אנשים ורכישה מעסק עבור עסק כפופות בדרך כלל לכללים אחרים. מוצרים צריכים להתאים לתיאור שלהם, להיות באיכות משביעת רצון ולהתאים למטרה שסוכמה. שירותים צריכים להינתן בזהירות ובמיומנות סבירות, ותוכן דיגיטלי צריך לעמוד בתקנים הרלוונטיים. סעד מתאים עשוי לכלול תיקון, החלפה, ביצוע חוזר של השירות, הפחתת מחיר, ביטול או החזר כספי. הסעד המתאים תלוי בסוג הרכישה, בבעיה ובשלב שבו היא מועלת. ברכישות באינטרנט, בטלפון ובאמצעים מרחוק אחרים יש לעיתים זכויות ביטול, אך קיימים חריגים. קנייה בחנות פיזית אינה מקנה זכות כללית להחזיר מוצר רק מפני שהקונה שינה את דעתו, אם כי חנות עשויה להציע מדיניות החזרה מרצון. עסקים אינם רשאים להשתמש בשיטות מסחריות מטעות או אגרסיביות. תנאים בחוזה צרכני צריכים להיות שקופים והוגנים, ותנאי בלתי הוגן עשוי שלא לחייב את הצרכן. כללי בטיחות מוצרים מטילים אחריות על יצרנים, יבואנים ומוכרים. יש להפסיק להשתמש במוצר מסוכן, ויש לטפל בפציעה או בסיכון מיידי בדחיפות רבה יותר מאשר בתלונת איכות רגילה. בדרך כלל הצעד המעשי הראשון הוא להגיש למוכר תלונה ברורה ולצרף הוכחת רכישה ולציין את הסעד המבוקש. אחריות מסחרית עשויה להוסיף הגנה, אך בדרך כלל אינה מחליפה זכויות חוקיות בסיסיות מול המוכר האחראי. אם המוכר אינו פותר את הבעיה, ייתכן שיהיה רלוונטי לפנות להגנות של אמצעי תשלום, ליישוב סכסוכים חלופי, לנציב תלונות, למסלול תלונות ענפי או לבית משפט. לא כל עסק משתייך לנציב תלונות או למסלול יישוב סכסוכים. דיני הגנת הצרכן דומים בעיקרם ברחבי הממלכה המאוחדת, אך גופי האכיפה וההליכים בבתי המשפט שונים בין תחומי השיפוט. על הצרכן לשמור ראיות, לזהות את המוכר שעמו התקשר ולהימנע מהמתנה מיותרת.